טבעות נישואין

טבעת נישואין, מה מותר ומה אסור? נהוג להשתמש בטבעת פשוטה, לא מקושטת, זהה בכל היקפה.
ישנם מספר מנהגים להגדרת קישוט כבעייתי. המחמירים ביותר אוסרים על עיטור ואפילו על חריתה.

עלפי ההלכה, את הקידושין, שהם אקט של קניין, ניתן לערוך בשלוש דרכים: בכסף, בשטר ובביאה (מסכת קידושין, פרק “האישה נקנית”). כיום מקובל לערוך את הקידושין בשווה כסף, ולמעשה באופן בלעדי באמצעות טבעת. טבעת הנישואין המקובלת ביותר היא טבעת זהב חלקה. ביהדות אין נתינת טבעת מקבילה על ידי הכלה, אם כי ישנם גברים העונדים טבעת כסמל להיותם נשואים.

מטרת העיצוב הפשוט של טבעת הקידושין ביהדות היא שהכלה תוכל להעריך נכון את שווי הטבעת. הנימוק הוא שאם הכלה תחשוב שהטבעת שווה יותר מערכה האמיתי יש חשש שרק מתוך מחשבה זו הסכימה להינשא, ויהיו אלה נישואי טעות.

נהוג להשתמש בטבעת פשוטה, לא מקושטת, זהה בכל היקפה.
ישנם מספר מנהגים להגדרת קישוט כבעייתי. המחמירים ביותר אוסרים על עיטור ואפילו על חריתה.

המקלים ביותר מקפידים שהטבעת כולה תהיה מאותו חומר ובלי אבן יקרה; זאת גם כשיש עיצובים בטבעת.
טבעת נישואין נחשבת לכשרה על פי ההלכה כאשר כל טבעת עשויה מזהב ביחידה אחת, חלקה מבפנים וללא יהלומים או אבני חן.
אפשר לשלב צבעי זהב, זהב צהוב, זהב לבן או זהב אדום אך לא שילוב של כסף וזהב באותה טבעת. כמו כן, על פי ההלכה היהודית, מותר להכניס עיצוב דוגמאות שונות אל תוך הטבעות, טקסטורות מיוחדות, חריטות וכדומה, אך אסור בשום פנים להוסיף אבני חן או מתכות אחרות אל טבעת הנישואין הכשרה.

יש הנוהגים על פי הקבלה לתת טבעת קידושין עשויה דווקא מכסף, שצורתה עגולה מבפנים ורבועה בהיקפה החיצוני. השימוש בכסף נעשה משום שהוא מסמל חסד.

לפי המסורת היהודית, החתן קונה את טבעת הנישואין מכספו שלו וערכה של טבעת נישואין חייב להיות לפחות פרוטה אחת.
הטבעת צריכה להיות שייכת לחתן ומקובל שלא לשלם על הטבעת בכרטיס אשראי או בהמחאה אלא רק בכסף מזומן, כדי שלא יהיה מצב שהמוכר עדיין לא קיבל את התשלום, ואז עלול להתעורר ספק אם הטבעת אכן שייכת לחתן.

במסורת ובמנהגים שלנו – מקובל שהחתן מקדש את הכלה בזמן טקס הנישואין על ידי ענידה של טבעת זהב על אצבע הכלה.
ישנם זוגות שיקנו טבעת נישואין לגבר ובמקרים של חתונות שבהן ישנם טקסים מודרניים, תענוד גם הכלה טבעת לבן זוגה, בטקס עצמו.
כמובן שאפשר לקנות לכל אחד טבעת על-פי טעמו, אך ניתן גם ליצור קשר בין הטבעות של שני בני הזוג. לדוגמא טבעות זהות, או טבעות שמשלימות זו את זו.

טבעת אירוסין שונה מטבעות הנישואין, בגלל החומרים מהן היא עשויה, בגלל אבני החן שניתן לשלב בה ובגלל שהיא לא מיועדת לענידה על האצבע כל הזמן, כמו טבעת הנישואין.

עם טבעת האירוסין אפשר לנהוג ביותר חרות עיצובית. יש הנוהגים שבמסיבת השידוכים מעניקה אם החתן לכלה טבעת משובצת ומעוטרת, אך במרבית המקרים זו הטבעת שבאמצעותה מציע הגבר נישואין לזוגתו.

מכוון שבטבעת זו ניתן ורצוי לשלב יהלום או אבן יקרה, חשוב ביותר לנסות ולקלוע לטעמה של הגברת. אם אין העדפה ברורה לגבי צבעוניות יש לבחור ביהלום ולא באבן אחרת.
כמעט תמיד, יהיה בטבעות אירוסין יהלום אחד גדול ומשמעותי, למעשה בדרך כלל זו תהיה טבעת עם יהלום אחד בלבד (טבעת סוליטר). אך לעיתים ניתן להוסיף יהלומים קטנים יותר מצידיו או מסביבו. לדוגמא יהלום פרינסס (בחיתוך מרובע) ושני יהלומים משולשים משני צידיו, או יהלום גדול מרכזי, מוקף ביהלומים קטנים.

כדאי לנסות ולחשוב על השילוב עם טבעת הנישואין העתידית, הרבה נשים עונדות את שתי הטבעות יחד על אותה אצבע. משמע שיש לכוון לעיצוב סולידי שיעמוד במבחן הזמן.

טואול - בניית אתרים באינטרנט